כ-1,500 בני נוער מכל רחבי הארץ השתתפו בקיץ האחרון בקורסי הקיץ של מד”א – קורסי מנהיגות, חונכות והדרכה שנועדו להכשיר את דור המתנדבים הבא. הדס פינקלשטיין (16) מראשון לציון ושון סיניצין (17) מבת ים הם שניים מהם.

שניהם כבר מתנדבים באמבולנסים, לוקחים חלק באירועי חירום ומספקים מענה רפואי ראשוני – ועבורם, מד”א הוא הרבה מעבר למסגרת התנדבותית.

שוחחנו עם שני הצעירים המרשימים כדי להבין מדוע בחרו להתנדב במד”א ולהיחשף למקרים קשים, מה הקשר שלהם לעולם הרפואה ומה החלומות לעתיד.

למה רציתם להתנדב למדא?

הדס: “מאז שהייתי בת 5–6 חלמתי להיות רופאה. מד”א נותן לי הזדמנות ללמוד, לראות מקרוב ולהיות חלק ממסגרת ערכית וחברתית עם אנשים טובים”.

שון: “אני חולם להיות רופא עוד מכיתה ה’. כשנחשפתי למסלול ההתנדבות של מד”א נכנסתי לשם מרצון, רק לאחר מכן גיליתי שאני יכול לעשות זאת כחלק מחובת מחויבות אישית. נכנסתי מרצון. לקורסי הקיץ הצטרפתי כי זו חוויה ייחודית – משמעת, כבוד, ערכים ועשייה שתורמת לניסיון”.

שון מתנדב קרוב לשנתיים ומספר: “בימי לימודים אני עושה שתיים-שלוש משמרות בשעות בשבוע, ובחופשות לפעמים גם ארבע. זה בנוסף לאירועים, הדרכות וקורסים”.

הדס, שמתנדבת כבר יותר משנה, מוסיפה: “במהלך השנה אני מתנדבת פעם-פעמיים בשבוע, ובחופש הגדול זה עולה לשלוש-ארבע פעמים. זה כיף, גם לומדים וגם מכירים חברים חדשים”.

עבור שניהם, ההתנדבות במד”א היא גם מסגרת חברתית. “את החברות הכי טובות שלי הכרתי כאן”, שניהם אפילו הכירו את בני הזוג שלהם במהלך ההתנדבות במד”א.

אילו תגובות אתם מקבלים על ההתנדבות?

הדס: המשפחה מאוד תומכת כי הם רואים שזה מתאים לי ואני עושה את זה מתוך אהבה מלאה. זה נותן לי ערכים ופרופורציות. הם דואגים לשאול אחרי משמרת איך היה ואיך אני מרגישה”.

שון: “המשפחה מאוד תומכת בהתנדבות ובהדרכות, זה לא זר אצלנו כי אבא שלי גם מתנדב במד”א. סבתא שלי ממש רואה את זה כשליחות ומבחינתה אני כבר רופא”.

שון ואביו, צילום פרטי

ספרו לי על מקרה שנחרט לכם בזיכרון

שון: “בקיץ שעבר הגענו לתאונת דרכים של רוכב קורקינט בן 70 ללא קסדה בצומת של יוספטל בין בת ים לחולון. נשארנו בזירה שעה כדי לייצב אותו. לצערי הוא נפטר אחרי שבוע. מאז אני תמיד נזכר בו כאשר מדברים על תאונות דרכים ומספר כמה חשוב לחבוש קסדה ולא להסתכל בנייד”.

הדס: “באחד המקרים קיבלנו קריאה ליהוד לטפל בקשישה שנפלה מהמיטה שלה. טיפלנו בה ופינינו אותה לבית החולים, אבל מה שנחרט לי זה דווקא הייתה השיחה איתה ועם בן הזוג שלה באמבולנס.

הם סיפרו לנו על החיים שלהם ואיך הם מתמודדים עם המצב של המלחמה. בסוף הם הודו לנו על ההקשבה. זה גרם לי להבין שאני לא רק חובשת, אלא באמת מישהי שיכולה לעזור לאנשים להרגיש טוב יותר ויש כאלו שגם רואים ומעריכים”.

מדוע בחרתם לצאת לעוד קורסי הכשרה של מד”א?

הדס: “בתור חניכה שאלתי המון שאלות ורציתי לדעת הכל. לכן רציתי להיות גם חונכת בעצמי – כדי ללמד ולתרום יותר”.

שון: “הדרכה משכה אותי מאוד – לעמוד מול כיתה, ללמד, אפילו לכתוב דוחות על חניכים אחרי משמרת לילה. זו אחריות גדולה על הכתפיים ואני אוהב את זה”.

הדס, צילום פרטי

ומה לגבי צבא?

שון: “אני מכוון למסלול צמרת – עתודה רפואית. זה אומר ללמוד רפואה שבע שנים ואז לשרת כרופא בצבא. בגיל 25 כבר להיות רופא – זה חלום. ואם לא אתקבל – אשמח לשרת בכל מסלול מעניין אחר, יהיה לי את כל החיים להתעסק ברפואה”.

הדס: “גם אני רוצה לנסות להתקבל לצמרת, ואולי לקורס פראמדיקים. זה תחום ייחודי ושווה להשקיע בו”.

יש לכם מסר לקוראים?

הדס: “אני רוצה לעודד ולהזמין את הקהל להדרכות בחינם – של עזרה ראשונה ושימוש בדיפיברלטורים, יש הרבה הדרכות ברחבי ראשון לציון”.

שון: “אני קורא לכל מי שיכול – להגיע לתרום דם, במיוחד במצב של היום, זה מציל אנשים וחשוב להבין שתרומת דם אחת יכולה להציל 3 אנשים”.