לקראת פתיחת שנת הלימודים ישבנו לשיחה עם שתי גננות, שביום שני הקרוב יקבלו את פני ילדי ראשון לציון בגנים שלהן – מאיה טולדנו מגן קסם הצבעים בשכונת רמז ומאיה אוזן – מגן ארמון בחול בשכונת הרקפות החדשה.

שתי הגננות יקבלו באחד בספטמבר ילדים חוזרים וחדשים לגן שלהן, שיתחילו (רובם) את שנתם האחרונה בגן לפני שיעלו לכיתה א’.

מאיה טולדנו

טולדנו גננת כבר 22 שנים. לפני 8 שנים היא עברה מאילת (שם הייתה מורה מחנכת שמלווה את הילדים מהגן עד כיתה ב’) לראשון לציון, אז בחרה להתמקד בעבודה כגננת ולא להיות מורה: “בחרתי לעבוד בגן כי זה גיל שאני מאוד נהנית ממנו, זה גיל מדהים”.

מאיה מנהלת את הגן ולצידה הסייעת אורנה שרעבי.

מאיה טולנדו ואורנה שרעבי, צילום פרטי

מה האתגר הכי קשה בלהיות גננת?

“השנה האחרונה הייתה אחת הקשות”, היא מספרת. מעבר להתמודדות עם המלחמה מאיה הייתה צריכה לשלב בגנה ילדים דיפרנציאליים מהחינוך המיוחד וילדים עם אלרגיות. ועל כן, בכל רגע נתון היו בגן שלה, בנוסף לצוות הרגיל, 5 סייעות (במקום 8 שהיו אמורות להצטרף לגן): “היה צפוף, גם בממ”ד בזמן האזעקות, המבנה של הגן לא תמיד יכול להכיל כך כך הרבה נשות צוות”.

איך מתמודדים עם שילוב הילדים האלו בגן?

“אני מאוד אוהבת לשלב ילדים דיפרנציאליים, עם כל הקושי של התאמת התכניתם וחלוקת הגן לקבוצות עבודה. הילדים זוכים ללמוד על קבלת האחר וראיית השונה”.

מה הדבר הכי כיף בלהיות גננת?

“כמובן שלפגוש את הילדים כל בוקר. כיף לי בעבודה שלי כי אני מרגישה תחושת שליחות, במיוחד בתקופה הקשה הזאת. אנחנו כאן למען ההורים והילדים”.

עוד היא מספרת: “יש לי צוות טוב וכיף לי לעבוד איתן, אנחנו משלבות המון הומור, אני מאמינה בכח שלו. אני מגיעה לגן ומיד החיוך נדבק לי לפנים ואני שוכחת מכל מה שקורה בחוץ”.

מה את מאחלת לשנה החדשה?

“שתהייה שנה מוצלחת, שנה שקטה, שהמלחמה תיגמר והחטופים יחזרו כמו גם כל החיילים שנלחמים, בהם גם הילדים הפרטיים שלי”.

מאיה אוזן

אוזן בת ה-44 היא תושבת באר יעקב (אבל במקור מראשון לציון) וכל בוקר, כבר 11 שנים, שהיא מגיעה לגן שלה בעיר.

הגן הוא בגישה המונטסורית שמשלב ילדי חובה וטרום חובה ולצדה של מאיה נמצאת הסייעת מירה ממי.

מירה ממי ומאיה אוזן בגן, צילום פרטי

ספרי לנו על הגישה?

זאת גישה שמעודדת ילדים לעצמאות והמון חופש בשילוב הגבולות הברורים של הגן. דרך הלמידה כאן היא שונה והילדים יכולים לנהל את רוב היום שלהם לבד – החל מארוחת הבוקר ועד המשחקים”.

עוד היא ממשיכה: “הגן מאוד אסתטי, נקי ומסודר. יש מגשי עבודה ומשחק שמונגשים לילדים. לומדים על חושים, מדעים, מתמטיקה ושפה”.

מה האתגר הכי גדול שלך כגננת?

“הרצון להגיע לכל ילד וילד ולתת את מלוא היחס לכולם. לפעמים זה מאתגר, אבל הצוות שלי איתי וביחד אנחנו צולחות את זה”.

ומה הכי כיף?

“החיבוק בבוקר”, היא עונה בלי היסוס, “זו עבודה שמחה ומספקת מאוד. אנחנו זוכות לראות את הילדים גדלים ועולים לכיתה א’. הם כל בוקר נכנסים ויוצאים מהגן בשמחה. רגע המפגש איתם ביום הראשון זה ממש רגע של קסם”.

מה את רוצה לאחל לכבוד השנה החדשה?

שיהיה לכל ילדי ישראל שנה בטוחה, רגועה שלווה. שתהיה להם ילדות יפה ושכל החיילים יחזרו לשלום והחטופים יחזרו הביתה ושיהיה לנו רק טוב”.